הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מסיצ'ב ואח'

פסק דין

עסקינן בתביעת שיבוב בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 4/3/12 בין רכב המבוטח על-ידי התובעת לבין רכב בו נהג הנתבע 1 והמבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

אין מחלוקת, כי רכב הנתבע 1, פגע ברכב התובעת אין גם מחלוקת, כי לנהגת התובעת לא היה אשם כלשהו בתאונה, המחלוקת היא האם הפגיעה היא כתוצאה מרשלנות הנתבע מס' 1, או בשל גורם זר שהתערב, גורם זר שיש בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התוצאה למעשה.

נהגת התובעת העידה, כי במועד התאונה נסעה בנתיבי איילון מדרום לצפון במסלול השמאלי, פתאום הרגישה חבטה חזקה בצד הימני של הרכב, בעודה אוחזת ברכב מצאה עצמה נגד כיוון התנועה בתוך שניות, עם הפנים נגד כיוון התנועה. אחרי התאונה פנה אליה הנתבע 1, אמר שהוא מצטער שפגע בה, כי משאית פגעה בו. העדה הוסיפה, כי הנתבע טען שאינו אשם כי פגעו בו. העדה הבהירה, כי היא עצמה לא ראתה דבר לא ראתה משאית וגם לא את אופן התרחשות התאונה, נהגה והרגישה חבטה.

העדה נחקרה על טופס ההודעה לחברת הביטוח, שם נכתב: "נסעתי בנתיבי אילון לכיוון צפון ורכב הפורד שהיה נגד כיוון הנסיעה פגע בי". העדה השיבה, כי היא לא מסרה את ההודעה לחברת הביטוח וככל הנראה הייתה זו אחותה שהגיעה למקום. העדה הוסיפה, כי לאחר הארוע פנתה לנתיבי איילון לברר על המשאית והם השיבו, כי שאין להם מצלמה באזור, כך שהארוע לא תועד.

אחותה של עדת התובעת, העידה, כי הגיעה למקום ומצאה את הרכב של אחותה נגד כיוון התנועה, ואחותה אמרה שאינה יודעת מה קרה. לדבריה, ניגשה לרכב שעמד לפניה והנהג אמר שפגעה בו משאית והוא פגע ברכב של אחותה. העדה אישרה, כי היא זו שהודיעה לחברת הביטוח על התאונה, אך אינה זוכרת את תוכן הדיווח. העדה הוסיפה, כי הנהג השני היה גם נגד כיוון התנועה כאשר ראתה אותו.

הנתבע 1, העיד, כי היה יום גשום, נסע באיילון צפון בנתיב הכי ימני, בנתיב השמאלי ממנו נסעה משאית. התנועה בנתיב שלו עברה זרמה מהר יותר ומשעבר את המשאית כמעט באופן מלא, קיבל מכה בדלת האחורית שמאלית שלו וזה גרם לו לאבד שליטה, להתחיל להסתובב. לכמה שניות היה פנים אל פנים עם המשאית, בנתיב של המשאית, בגלל הגשם החזק החליק והסתובב ובנתיב השלישי מימין פגע ברכב התובעת בחלק אחורי ימני שלו. ירד מהרכב וראה שרכב התובעת נמצא נגד כיוון הנסיעה כמוהו. התקשר למוקד 100 ורצה לדווח על התאונה ואז הפקידה שאלה אותו אם זה היה עם משאית, כי מישהו נסע אחרי המשאית וצילם את המשאית שברחה ואף הדריכה אותו לומר דברים אלה לניידת. הגיעה ניידת אמר זאת לשוטרת, התקשר שוב למשטרה ואמרו לו להגיש תלונה. עוד באותו ערב לטענתו יצר קשר עם נתיבי איילון והם טענו שבקטע הזה אין מצלמות. למחרת נסע למשטרה והגיש תלונה. כמו כן פרסם פוסט בפייסבוק במטרה לאתר את המשאית. לטענתו, גם ביקש את פרטי הבחור שמסר את מספר המשאית מהמשטרה, אבל אמרו לו שהוא קודם כל צריך להגיש תלונה.

בבית המשפט הוצגה תלונת הנתבע למשטרה והודעתו לחברת הביטוח, בה חזר על הפרטים, לרבות על כך שבמוקד 100 נאמר לו שמאן דהוא אחר כבר דיווח על התאונה ואף צילם את המשאית.

דיון והכרעה

בחנתי את עדויות הנהגים ואת סבירות גרסתם, ומצאתי כי גרסת הנתבע לא נסתרה. הלכה למעשה נהגת התובעת אינה יודעת מה ארע בתאונה פרט לזה שרכבה נפגע מרכב הנתבע. עדות הנתבע מהימנה בעיני. הנתבע, שניכר שהוא עולה חדש, מסר את גרסתו בצורה שוטפת ובבהירות, ופרט מן הרגע הראשון גם לפני עדת התובעת וגם לפני אחותה, כי התאונה ארעה בשל כך שנפגע ממשאית. גרסת הנתבע, כי הגיע למצב שהוא מחליק בניגוד לכיוון התנועה נתמכה גם על ידי הדיווח שנמסר לחברת הביטוח מטעם נהגת התובעת לפיה הרכב הגיע בניגוד לכיוון התנועה. אני מאמינה לנתבע, כי פנה למשטרה, לנתיבי איילון ניסה לברר פרטים בפייסבוק ומבחינתו הסובייקטיבית, מיצה בכך את המאמצים לנסות לאתר את נהג המשאית, אף שללא ספק ניתן היה לעשות יותר ולדרוש מן המשטרה לספק את פרטי השיחות למוקד 100 לרבות השיחה של האזרח שדיווח על המשאית.

לטענת הנתבעים, איפוא, התאונה ארעה בשל התערבות "גורם זר" ואשמו של אחר הוא זה שגרם לתאונה. היות שהנתבעים הם אלה שעלו את הטענה, הרי שנטל הראיה בעניין זה עומד עליהם.

לטעמי, הנתבעים עמדו בנטל. מעדות הנתבע, עלה, כי על הכביש הופיע "גורם מתערב זר", שהינו משאית אשר גרמה לו לאבד שליטה על רכבו ובשל כך נגרמה התאונה. ידועה ההלכה, כי אין רשלנותו של אחד בהכרח מבטלת את הקשר הסיבתי לתוצאות רשלנותו של האחר, אם הגורם הרשלני הראשוני יכול היה לחזות מראש את מעשה הרשלנות השני (ראו ע"פ 478/72 מאיר פנקס נ' מדינת ישראל, פ"ד כז(2) 617. המבחן הנוגע לגורם מתערב זר הינו, אם כן – האם התערבותו של אותו גורם רשלני, במקרה כאן פגיעת המשאית ברכב הנתבעים, היתה ניתנת לצפייה אם לאו. במידה והתשובה לשאלה זו שלילית, הרי שהנתבע לא אחראי לקרות התאונה נוכח ניתוק הקשר הסיבתי (ראה ע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל פ"ד מז(1) 802). הציפיות צריכה להיות של האירוע בקווים כלליים ולסוג הנזק שנגרם (ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לח(3) 1, 8- 9); תאמ 4338-02-10 נסרי דיאב נ' סנא חג'אג' (קריות), 06/03/2011.

בנסיבות שהתבררו, ולאור התיאור שנתן הנתבע לתאונה, ספק אם פגיעה של משאית מן הנתיב השמאלי, שעה שהוא נוסע ברכבו בנתיבו כדין, פגיעה כזו שגרמה לו לרכבו להסתחרר הייתה ניתנת לצפייה, לשליטה או למניעה. לא מדובר לדוגמא בתאונה שארעה עקב אי שמירת מרחק בעקבות בלימת פתע של רכב אחר, דבר שניתן לקבוע כי הוא צפוי ושמירת מרחק הייתה מאפשרת למנוע את התאונה. לא ניתן לקבוע, כי נהג סביר בנעלי הנתבע היה נוהג אחרת ומצליח למנוע את התאונה, משכך לא ניתן לקבוע כי הנתבע נהג ברשלנות. לא הוכח ואף ולא נטען, כי הנתבע נהג במהירות מופרזת או תוך אי שמירת מרחק, סטיה מנתיב, או ללא תשומת לב למתרחש בדרך. הנתבע אף לא נחקר על אפשרויות אלה בחקירה הנגדית. לא נעשה נסיון להטיח בו כי יש לו אחריות ולו אחריות חלקית לתאונה, שאז האחריות היא ביחד ולחוד וניתן היה לחייב את הנתבעים במלוא הסכום.

לדאבון הלב, אף אחד מן הצדדים לא טרח לנסות לפנות למשטרה ולבקש את פרטי השיחות 100 באותו יום, אם בעצמן ואם תוך סיוע בית המשפט, דבר שיכול היה לשפוך אור על השאלה האם אכן דיווח אזרח נוסף על התאונה, זהותו של אותו אזרח ופרטי המשאית ככל שדיווח עליהם.

התלבטתי, האם נכון לקבוע, כי שעה שהיה בידי הנתבעת, שהנטל עליה, להביא פרטים טובים יותר אודות נסיבות התאונה ופרטי הרכב הנוסף המזיק ולא עשתה כן, ראוי לקבוע, כי לא עמדה בנטל המוטל המוטל עליה, בהיקש לאחריות המוטלת לעיתים על בעל רכב שמסר את רכבו לאחר ולא ניתן לאתר את האחר שנהג, לדוגמת אחריות שהוטלה בנסיבות כאלה על חברות השכרה (ראה לדוגמא, בר"ע 3057/05 בסט קאר חברה להשכרת רכב בע"מ נגד דגן עופר). לאחר שבחנתי את הדברים באתי לידי מסקנה שאין הנדון דומה לראיה. האחריות על בעל הרכב מוטלת בשל היותו בעליו של חפץ העשוי להיות מסוכן וחובת הזהירות שלו בעת מסירת החפץ לאחר, אולם לנתבע לא היה כל קשר למשאית ולא שליטה על פעולות הנהג מטעמה ולכן שעה שעדותו נמצאה מהימנה בעיני, אין מקום להטיל את האחריות לתאונה עליו ועל המבטחת שבאה בנעליו.

לא זו אף זו, על התובעת מוטל נטל הראיה גרסתו של הנתבע הייתה ידועה מלכתחילה, לרבות בעניין השיחות למוקד 100 וראוי היה ששני הצדדים בצוותא חדא וכל אחד לחוד יעשו יותר לברר את הפרטים.

סיכומו של דבר, אין לייחס לנתבע רשלנות ולפיכך אין האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחי הנתבעים.

אשר על-כן, התביעה נדחית.

בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שאף נהגת התובעת אינה אחראית בדרך כלשהי לתאונה, הרי שאין צו להוצאות.

ניתן היום, ל' אדר תשע"ד, 02 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: